החלטה בתיק בש"א 3059/05

1.      בתיק העיקרי (ה"פ 4337/05) הגישו המבקשים ביום 13.9.05 בקשה לביטול פסק בורר אשר ניתן על ידי הבורר, מר מוסא שבאנה, ביום 4.8.96.

2.      בד בבד עם הגשת הבקשה העיקרית, הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר. ביום 22.9.05 נעתר בית המשפט (כב' השופט י. שפירא) לבקשה והאריך את המועד עד ליום הגשתה של הבקשה בפועל. אולם, החלטה זו בוטלה בהחלטתי מיום 3.12.06, מה שמחייב לחזור ולדון בבקשה להארכת המועד.

3.      בבקשתם טענו המבקשים 1-3 כי "מעולם לא ידעו על פסק הבוררות אלא לפני מספר ימים, כאשר נתבקשו על ידי מבקש 4 להעיד בתביעה לצו מניעה המוגשת בבית משפט השלום נגדם". ראוי לציין שב"כ המבקשים טוען שהואיל והסכם הברורות חסר תוקף, המועד להגשת הבקשה איננו מוגבל וממילא המבקשים אינם נזקקים להארכת המועד להגשת הבקשה. עם זאת, הוא עמד על הדיון בבקשה להארכת המועד. לפיכך,  בהחלטה זו אתייחס רק לבקשה להארכת המועד ולא אתייחס לשאלת תוקפו של הסכם הבוררות, גם לא לשאלה אם חלה מגבלה על המבקשים (מבחינת המועד) בהגשת הבקשה לביטול פסק הבורר.

4.      אף שהבקשה להארכת המועד הוגשה על ידי כל ארבעת המבקשים, הטעם שביסוד הבקשה, לפיו המבקשים 1-3 "מעולם לא ידעו על פסק הבוררות אלא לפני מספר ימים כאשר התבקשו על ידי מבקש 4 להעיד בתביעה לצו מניעה המוגשת נגדם לבית משפט השלום", מתייחס למבקשים 1-3 בלבד, ואינו מתייחס למבקש 4. כבר מטעם זה יש לדחות את הבקשה ככל שמדובר במבקש 4. אשר למבקשים האחרים, הבקשה נתמכה בתצהירו של המבקש 1 אשר העיד כי מעולם לא ידע על קיום הבוררות, מעולם לא קיבל העתק משטר הבוררות או מפסק הבוררות, וכי נודע לו על פסק הבוררות רק בסוף חודש אוגוסט 2005, כאשר התבקש על ידי מבקש 4 להתייצב יחד עמו בבית משפט השלום, מאחר והוגשה נגדו, בין היתר, תביעה לצו מניעה זמני הקשורה בנושא. הואיל והמבקש 1 התייחס בתצהירו רק לאי ידיעתו שלו (על מתן פסק הבוררות), ממילא אין בתצהירו כדי לתמוך בבקשתם של המבקשים 2 ו-3 ומטעם זה יש לדחות גם את הבקשה של מבקשים אלה.

5.      נותרה אפוא בקשתו של מבקש 1 בלבד. טענתו של מבקש זה כי פסק הבוררות לא הומצא לו עד היום, לא הופרכה ועל כן יש לקבלה.

6.      שאלה אחרת היא, האם המבקש 1 ידע על קיומה של הבוררות ועל מתן פסק הבוררות. המבקש טען בתצהירו, כפי שכבר נאמר, כי לא ידע על הליך הבוררות. אם הצהרה זו נכונה הוא ממילא גם לא ידע על מתן פסק הבוררות. עם זאת, בחקירתו הנגדית של המבקש הסתבר שבכתב הגנה שהוגש בשמו בתיק אזרחי 7479/04 בבית משפט השלום בירושלים, בו נתבע, בין היתר, בגין הפרת פסק הבוררות, הוא הודה בקיומו של פסק הבוררות ואף ביקש פיצוי על כך שהתביעה הוגשה לבית המשפט ולא לבורר. המבקש לא ידע ליתן הסבר לסתירה זו שבין גרסתו הנוכחית לבין התביעה שהגיש בת"א 7479/04 הנ"ל. מסתבר שפסק הבוררות נזכר גם במהלך הדיונים בתיק אזרחי 1084/98 בבית המשפט המחוזי בירושלים והבורר אף הגיש במסגרת תיק זה תצהיר מטעמו (מיום 29.1.02) וצירף אליו את הסכם הבוררות, וכי המבקש היה נוכח בכל הדיונים שקוימו בתיק זה בבית המשפט. לא זו אף זו, בעדות שמסר המבקש בתיק פלילי 266/98  (מחוזי ירושלים) ביום 24.9.98 הוא נשאל לגבי הבוררות נשוא הדיון ואישר שידע על קיומה של בוררות זו: "כן. אחי מחפוז ואבי נכחו בבוררות" (עמ' 12, שורה 16 לפרוטוקול מיום 24.9.98).

7.      לאור חקירתו דלעיל של המבקש 1 ובהתחשב בכך שחלפו למעלה מעשר שנים מאז הבוררות נשוא הבקשה ועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר, לא שוכנעתי כי המבקש 1, כטענתו, לא ידע על קיומה של הבוררות, כמו גם על מתן פסק הבוררות, אף שלא הוכח שפסק הבורר נמסר לידיו. בנסיבות אלה משהמבקש ידע על קיומו של פסק הבוררות מזה שנים ולא ביקש לבטל אותו אלא בחלוף 10 שנים מאז מתן הפסק, אני סבור שאין להיעתר לבקשה.

8.      בהקשר זה אבקש להוסיף ולציין, שבהחלטה זו לא התייחסתי לשאלה אם בהעדר מסירה של פסק הבורר, עצם הידיעה על מתן הפסק יכול שתחשב כמסירה לצורך הוראת סעיף 27 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (אשר קובע כי בית המשפט לא יזקק לבקשת ביטול שהוגשה כעבור 45 יום מיום שפסק הבורר (אם ניתן שלא בפני המבקש) נמסר למבקש על ידי הבורר או על ידי בעל דין).

9.      התוצאה היא שהבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבים שכ"ט עו"ד בבקשה זו בסכום של 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

התיק נקבע להוכחות ליום ישיבת קדם משפט נוספת ליום 16.5.07 09:00.

ניתנה היום, ל' בניסן, תשס"ז (18 באפריל 2007), בהעדר ב"כ הצדדים.

המזכירות תמציא לב"כ הצדדים העתק ההחלטה.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: